<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך חזקיה אבי עיקש</h1>
<h2>דף כב.</h2>
חזקיה אבי עיקש. ועַקַש מצאתי נקוד. גרס' בבכורות פ' על אלו מומין [ל"ח ע"א] הל' נקבה מלא כרשינא דגרס' התם דתניא [זו] העדות העיד חזקיה אבי עיקש לפני ר"ג ביבנה שאמר משום ר"ג הזקן כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים לחליקה נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו נטמא תוכו, ומסקנא דהכי קאמר כל שאין לו תוך בכלי חרס כנגדו בכלי שטף אין לו אחורים לחליקה והא דתלי ליה בכלי חרס משום דתוכו דכלי שטף דאית ליה תוך כתוך דכלי חרס דמי דכי נטמא במשקין דרבנן מגבו לא נטמא תוכו אבל נטמא תוכו כולו טמא וכן כלי שטף. ודוקא במשקין דרבנן משום משקה זב וזבה אבל בשאר טמאות דרבנן כגון אוכלים אפילו נטמאו בשרץ והוא ראשון אין מטמא כלי אפילו מדרבנן ובאילו דברים במס' ברכות [נ"ב ע"ב] נמי הכי משמע דלב"ה מותר להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין דרבנן כגון מחמת ידים ועבדי רבנן הכירא בכלי שטף כי היכי דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים. וגרס' נמי בפ"א דשבת בי"ח דברים [י"ד ע"ב] והכלים הבא' מחמת משקין פוסל' את התרומה ומתמהינן דאיטמו במאי אילימא במשקי זב וזבה דאורייתא נינהו אלא במשקין הבא' מחמת שרץ ומשקין הבאין מחמת שרץ למ"ד יש טומאה למשקין לטמא אחרים דוקא אוכל' אבל לא כלים דאין כלים ואדם מקבל' טומאה אלא מאב הטומאה ואפילו משקים הבאים שלא מחמת שרץ כגון מחמת ידים אע"ג דאותן אפילו אוכלין לא מטמאי מדאורייתא אפילו הכי חמירא כדאיתא באילו דברים [שם] שמא [יטמאו] משקין שאחורי הכוס מחמת ידים. והאי דקמפליג התם בי"ח דברים דאוכל' שניטמ' במשקין כגון במשקין הבאין מחמת [ידים] וכלים שנטמאו במשקין מוקי להו בבאין מחמת [שרץ] דאינהו גופיהו מטמאו מדאורייתא אבל לא מטמי כלים ומשמע דאפילו הכי אחמירו בהו לעניין כלי משום משקה זב וזבה אבל הבאים מחמת ידים דלית להו דררא דטומאה דאורייתא לא מטמו כלי דאי מטמו אמאי פלגינהו בעל התלמוד לתרי טעמי נ"ל משום דאוכלין אין חלוקה טומאה אבל כלי חלוקה טומאה בין גבו לתוכו ובכמה דוכתי עבדי הכירא בטומאה דדבריהם דלא לישרוף עלייהו תרומה וקדשים. וטומאה דדבריהם כגון גבו דכלי חרס חוצץ בפני הטומאה כיון דאין לו טומאה כלל מן התורה אע"ג מדרבנן מטמא לא אמרינן כל דבר שמקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה והכי משמע בפ' לא יחפור [ב"ב כ' ע"א] וגבו דכלי חרס כלל כלל לית ליה טומאה דאורייתא והא דאמרינן בחומר בקודש [חגיגה כ"ב ע"א] כלי חרס מציל על הכל דברי ב"ה ב"ש אומר' אינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס וטעמייהו דב"ש כדמפר' תלמידו של ב"ש דאמר לו לר' יהושע כלי טמא חוצץ או אינו חוצץ אמר לו אינו חוצץ אמר לו כליו של עם הארץ טמא או טהור אמר לו טמא אלמא כלי חרס דעם הארץ שהוא טמא מדבריהן אינו חוצץ דטומאת עם הארץ אם ודאית היא לא טהרום ברגל, וי"ל כיון דעל ספק בגדי עם הארץ שורפים את התרומה עשאום לכליו כודאי לעניין כל דבר. (דטומאת) [וטומאת] כלי חרס דזב משום היסט הוא דמטמא כאילו נגע בו. וכמה משניות וכמה ברייתות נשנו דגבו של כלי חרס לא מטמא לא בשרץ ולא במגע הזב ולא באהל המת כשהוא צמיד פתיל ואפילו נגע במת אין לו טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים כי אם דוקא במשקי זב וזבה וגזרו על שאר משקין כגון הבא' מחמת שרץ שיטמאו את גבו של כלי חרס כמו שכתבת' בעידותו של חזקיה ומייתי עלה ההיא דכלי שנטמא במשקין. וזה הכלל כל מקום שהזכיר בתלמוד במשנה וברייתא טומא' גב ואחוריים מדבריהן הכל על ידי משקין, בין משקין הבאים מחמת שרץ בין משקין הבאין מחמת ידים דהכי מסקינן בפ"א דפסחים הל' דמשקין מטבחיא או מדבחיא [י"ז ע"ב] דרמינן התם וסבר ר' יהודא טומאת משקין לטמא כלים דאורייתא והתנן כל הכלים שיש להן אחוריים ותוך כגון הכרים והכסתות והשקין והמרצופין נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו, א"ר יהודא בד"א שנטמאו מחמת משקין אבל נטמא מחמת שרץ נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו נטמא תוכו, ואי ס"ד טומאת משקין לטמא כלי' דאורייתא מה לי מחמת משקה מה לי מחמת שרץ אמר רב יהודא אמר שמואל חזר בו ר' יהודא. רבינא אמר לעולם לא הדר הא במשקין הבאים מחמת ידים הא במשקין הבאין מחמת שרץ ואידחי תרצתא דרבינא דאפילו משקין הבא' מחמת שרץ לא מטמאי כלים אלא מדרבנן וגזיר' משום משקה זב. וכיון דאשכחין גבי כוס דאף משקין הבאים מחמת ידים מטמא לכוס משום האי טעמא ש"מ דאין חילוק במשקי' בין הבאים מחמת ידים בין הבאי' מחמת שרץ דלא פלוג בטומא' משקה כיון דחששא משום משקה זב וזבה, וכיון דמשקה זב וזבה אמור דמטמא בהיסט כדדרשינ' [שבת י"ד ע"ב] מכי ירוק הזב בטהור דמה שביד טהור טימאיתי לך ע"י היסט דכלי חרס מטמא על ידי היסט דהוה מגע מקצת שהוא ככולו גזרו במגע משקה זב לטמאו מגבו, ואע"ג דזב נמי מטמא בהיסט ובמגעו לא מצינו שיטמא כלי חרס מגבו ש[הרי בכמה] מקומות אמרו [גיטין ס"א ע"ב] שמא תסיטנו אשתו נידה, משום [היסט אשתו גזרו ולא] משום מגע, היינו משום תוכו לטמ' [מה שהסיט אבל] במגע אפי' מגבו לא גזרו אלא דוקא על ידי [משקין] משום דחמירי. ורב נסים גאון פי' כן במגילת [סתרים שלו] כלי חרס מיטמ' מגבו על ידי משקי', והנני כות'... אבל רש"י פי' בבכורות [ל"ח ע"א] ובחגיגה [כ"ב ע"ב] שאין טומ' גב [לכלי חרס] לא על ידי מגע שום טומ' ולא על ידי משקה [אלא גב] כלי שטף כדמפו' בבכורות, ופי' ההיא דכלים ותוכו אוגנו ואוזנו הכל על כלי שטף, וסוף [דברי רב] נסים ונתברר כי כלי חרס שמטמ' מאחריו [בטומאת משקין] דרבנ' ותוכו טהור אין מטמ' מגביהן בנגיעה כלל [בטומאה] דאוריית' כאשר פירשנו. ועיקר הראייה שהביא הגאון היינו פ"ב ממס' כלים [מ"א] כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה מיטמא' ומטמא' מאחוריהן פי' במשקין מדרבנן, ואין מטמא מגבו, פי' שאינו מיטמ' מגבו כלל מדאורייתא וכ"ש שאינו מטמא מה שבתוכו. וזו היא עיקר הראיה שבכל הראיות. ולדברי הגאון אחורים וגב פי' אחד להן, וכן רש"י אבל ריב"א הלוי חולק ואומר כי גב הוא צידי הכלי מבחוץ אבל אחורים כעין חקק לכלים מבחוץ, ושאר דברי הגאון שהביא לא כתב' כי אם זו העיקר, ואומר אני כי לא מצינו תנא ואמורא דסבר דכלי חרס יטמא במגע מגבו, והא דגרס' בהל' ראשונה דבמה טומנין [שבת מ"ח ע"ב] בית (הבד) [הפך] ובית התבלין ובית הנר שבכירה מטמא במגע ואין מטמא באויר פי' שנגע השרץ [בתוכו ולא בתלייתו] באויר כירה בלא מגע אבל מבחוץ אין לו טומאה כלל אלא ככל מגע טומא' שיגע מגבו חוץ מן המשקה טהור. ורבינו הלל פי' בפ' כלי חרס והקשה מכאן כלי חרס וכלי נתר וכתב [כי] רב האיי גאון פי' מטמאין מאחוריהן במגע ואין מטמאין מגבן באויר והקשה גם על זה מצמיד פתיל דאפילו במגע לא מטמאו מגבו ומשמע מגבו בכל ענין טהור.
